גיטרות, כדורגל. סמפלרים, כדורסל

ליום ההולדת ה- 21 שלו (לפני 7 שנים), כוכב מנצ'סטר יונייטד ונבחרת אנגליה בכדורגל, קיבל מתנה מאשתו: גיטרת "גיבסון לס פול" חדשה, במחיר של כ- 2000 פאונד.

הגיטרה של ווין רוני, אחרי ה"שיפוץ"
הגיטרה של ווין רוני, אחרי ה"שיפוץ"

רוני החליט לשדרג את המתנה, ושלח אותה לכוכב הרוק האהוב עליו- נואל גלאגר מלהקת "אואזיס" כדי שיחתום עליה. אלא שכאן יש בעיה: גלאגר הוא אוהד שרוף של היריבה המסורתית של יונייטד- מנצ'סטר סיטי. למרות ההפתעה, גלאגר לא איבד את עשתונותיו: הוא שלח את הגיטרה לצביעה- מחדש בכחול (הצבע של מנצ'סטר סיטי), ריסס עליה בספריי זהב את שיר האוהדים של הקבוצה "Blue Moon" ושלח לרוני. רוני גם הוא לא התבלבל, מכר את הגיטרה ה"משופצת" באי- ביי ותרם את הכסף לצדקה.

הסיפור הזה כולל הכל: גיטרות, כוכבי רוק ומעריצים מצד אחד, ושחקני כדורגל, אוהדים ויריבות בין קבוצות מצד שני. כל מה שאפשר לומר על הקשרים שבין מוזיקה לכדורגל ולספורט בכלל.

שחקני הפועל ת"א
שחקני הפועל ת"א

מותו של אריק אינשטיין היה הזדמנות להיזכר בקשר הזה. אינשטיין, בעצמו בעל עבר של אתלט, לא הסתיר מעולם את אהדתו לקבוצת הכדורגל של הפועל תל אביב, עליה הוא כתב את "אדומה שלי", ואת "אמרו לו", לקבוצת הכדורגל של ארסנל (שהקדישה משחק לזכרו לפני כשבועיים) ולכדורגל בכלל, כמו שהופיעה בשיר "אחד עשר מטר" (מילים יענקלה רוטבליט). אבל בסך הכל, אינשטיין היה תופעה קצת נדירה בנוף התרבותי הישראלי בהקשר הזה, מכיוון שלא רבים המוזיקאים, בוודאי לא מתחום הרוק, שאהדתם לקבוצה מסויימת נוכחת כל כך ביצירה שלהם.

בבריטניה, יש דוגמאות מעניינות יותר, אחת מהן היא כאמור "אואזיס" והרומן שלה עם מנצ'סטר סיטי. במשך 30 השנים האחרונות, סימלה מנצ'סטר סיטי את הכדורגל האנגלי ה"ישן", ה"מסורתי" ובעיקר האנדרדוגי. בעוד שמנצ'סטר יונייטד תמיד נחשבה למועדון עשיר ויוקרתי, הרי שהקבוצה מעבר לרחוב היתה באופן מסורתי ביתם של בני מעמד הפועלים והמעמד הבינוני נמוך. אואזיס סימלה את אותם ערכים: החבר'ה מהשכונה, המובטלים, הערסים ובעיקר האותנטיים, שעושם מוזיקת רוק "אותנטית" ואוהדים את קבוצת הכדורגל ה"אותנטית" (והחלשה במודע). ( בהופעות, אואזיס נהגו גם לבמע את "שיר האוהדים" "Who The F*** Are Man United"

ג'יי זי  (אז הבעלים של הנטס) ולברון ג'יימס
ג'יי זי (אז הבעלים של הנטס) ולברון ג'יימס

ואם באנגליה רוק הולך יד ביד עם כדורגל, הרי שארצות הברית כדורסל והיפ הופ מספרים את אותו הסיפור: הכדורסל היווה כבר משנות ה- 70 את אחד הסמלים של תרבות ה"גטאות" השחורה- או יותר נכון את היציאה מן הגטאות והכניסה ללב הקונצנזוס האמריקאי. מוזיקת ההיפ הופ התחילה את התהליך הזה מאוחר יותר, אך לקראת סוף שנות ה- 80 השלימה אף היא את חדירתה לתוך התרבות האמריקאית ה"לבנה" (כך למשל בביצוע המשותף של Run DMC ואירוסמית' ל-Walk This Way). ככל שהכדורסל חדר לקונצנזוס האמריקאי, כוכבי ה NBA  אימצו קודים של תרבות "מיינסטרימית", שבאה לידי ביטוי בעיקר בלבישת חליפה ועניבה מחוץ למגרש- תהליך שקרה גם לאומני היפ הופ, בעיקר בהשפעתו של ג'יי זי. אותו ג'יי זי שר על כדורסל כמעט בכל אלבום שלו, ומזכיר במילות השירים את גיבורי העבר כמו ג'ורדן ואת כוכבי ההוה כמו לברון ג'יימס. לפני מספר שנים, ג'יי זי רכש חלק מהבעלות בקבוצת ה NBA "ניו ג'רזי נטס" והפך אותה ל "ברוקלין נטס"- במטרה "להחזיר את הכדורסל אל השכונות מהן הוא הגיע".

העולם משתנה. אריק אינשטיין נפטר. הברוקלין נטס היא אחת הקבוצות העשירות ביותר ב ליגה, וג'יי זי מכר לפני כחודש את המניות שלו בה. מנצ'סטר סיטי נרכשה על ידי שייח'ים מהמפרץ הפרסי והפכה לאחת הקבוצות העשירות ביותר בעולם, שכבר זכתה באליפויות ומזמן מזמן לא מייצגת שום אנדרדוגיות או אותנטיות, אבל משהו בכל זאת נשאר וחברי "אואזיס" (הנקראים כיום Beady Eye) הוזמנו לשיר את שיר האוהדים של הקבוצה בפתיחת הקמפיין הקודם, וכמו שכתב הראפר דרייק:

Damn, I swear sports and music are so synonymous/ Cause we wanna be them, and they wanna be us

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

w

מתחבר ל-%s