מוזיקאים גדולים, אנשים קטנים: למה לא אחרים את רוג'ר ווטרס

פורסם: 15 בפברואר 2014 ב-כללי
תגים: , , , , ,

Run Like Hell

תובנה: לפני הגיוס למדתי בישיבה בעותניאל, שם זכיתי לפגוש את אחד האנשים המבריקים והחכמים שפגשתי מימי. פעם הוא סיפר סיפור שהוא בעצם משל: הוא סיפר שהוא הלך לקונצרט קלאסי והתרגש מאוד. הוא אמר לעצמו שהנגנים והמוזיקאים הם אנשי אלוהים במדרגת נביאים. אחרי הקונצרט, הוא הלך לחפש את השירותים, ובדרך עבר ליד חדרי ההלבשה וראה את הנגנים, כלשונו: "מעשנים ומהמרים בקלפים". המסקנה שלו מהסיפור- אדם יכול להיות מוזיקאי גדול ויוצר (או מבצע) מרגש, אבל זה לא מחייב שהוא יהיה אדם גדול.

סיפור: עברו כבר די הרבה שנים מאז, אבל הזיכרון עדיין חי: הייתי בכיתה ח' ונתי, שהיה שתי כיתות מעלי, הגיע אל הכיתה שלנו בהפסקה עם דיבקמן. "קניתי דיסק", הוא סיפר, "The Wall, של פינק פלויד. אתם חייבים לשמוע את זה. זה ישן, אבל זה ענק.". אני כבר שמעתי על פינק פלויד, אבל לא את פינק פלויד. "תן לשמוע", ביקשתי. נתי הוציא זוג אוזניות ענקיות של אנשי סאונד, הרכיב לי אותן על הראש,

The Wall

והתחיל ללחוץ על הכפתורים .

אני לא יודע למה הוא בחר להשמיע לי את רצועה מספר 9 בדיסק מספר 2: "Run Like Hell", אבל אני כן יודע איך הרגשתי באותו רגע: זה התחיל עם חריקות על הבס, עם דיליי מטורף. המשיך עם התופים: פום פם, פום פם. ואז נכנסו הגיטרות-  אני שכבר ידעתי דבר או שניים על גיטרות- לא הצלחתי להבין- ולקח לי שנים אחר כך להבין- איך גרמו להן להישמע ככה. ואז המקהלה: "Run, Run, Run, Run", ואז הדואט הזה בין ווטרס לגילמור שבסופו של דבר מתפוצץ לתוך סולו קלידים מעולם אחר.

אני חושב שחודש אחר כך נכנסתי לפיקדילי, קניתי את The Wall, למדתי אותו בעל פה, ברמת ריף הגיטרה ומעבר התופים הבודדים, והרומן שלי עם פינק פלויד ממשיך מאז ועד היום, בלי הפסקות.

רוג'ר ווטרס: רוג'ר ווטרס, אטום, צבוע ושונא ככל שיהיה, לא יצליח לקלקל לי את האהבה למוזיקה שיצר בין 1969 ל 1981. אין לי עניין בדעותיו הפוליטיות או בהטפות שלו, אני חש נפגע מהלחץ שהוא מפעיל על אומנים כדי שלא יגיעו לכאן. הוא אדם קטן- אבל עדיין מוזיקאי גדול.

מוזיקה מחברת בין אנשים- כך אני מקווה

מודעות פרסומת
תגובות
  1. אריק הגיב:

    מזל טוב לשרה, לירדן ולך לתוספת החדשה למשפחה (אין כמו בנות).

    עשית לי חשק לשים דיסק של פינק פלויד בדרכים, אך כמובן ששכחתי את הדיסק בבית.

  2. […] אריק על מוזיקאים גדולים, אנשים קטנים:… […]

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s