ארכיון הרשומות עם התג "מוזיקה חסידית"

בהמשך לרשימה מחג הפסח, הנה החלק השני. כדאי להקשיב לשירים (באמת, נמצאים כאן כמה רגעים מעניינים)

אחת התופעות המעניינות בפופ החסידי, היא שיוצרים ומבצעים מהז'אנר משתדלים תמיד להתרחק מההגדרה הזאת, ולהציג את המוזיקה שלהם כמשהו כמה שיותר קרוב  למוזיקה החסידית ה'אותנטית'.

כך, למשל, טען אברהם פריד בראיונות לקראת סוף שנות ה'90 שאין להשוות בינו לבין זמרי פופו אמריקאיים אחרים מכיוון שהוא עוסק בחומרים קדושים, וממילא יחס הקהל אליו הוא אחר: "אצלנו אין הערצת אמנים אינדיבידואליים, אלא רק אהבה למוזיקה ולטקסטים עצמם", היתה אמירה רווחת בקרב זמרי פופ כמו פריד, בן דוד ואחרים.

הדור הבא של הזמרים, לעומת זאת כבר דיבר (ושר) אחרת: למרות שהמוזיקה נשמעה דומה מאוד לקו שהתחיל עם מרדכי בן דוד בשנות ה 80, הסגנון הפך להיות אישי הרבה יותר, והזמרים הפכו לכוכבים- סלבריטאים ומושאי הערצה.

בשנת 2000, היה מנדי ג'רופי אחד הכוכבים האלו: לוק מוקפד, הופעות כריזמטיות ומוזיקה בעיבודים מעט יותר מקוריים ואישיים. (כדאי להקשיב לכל השיר- יש כמה פנינים מוזיקליות בעיבוד הזה) ג'רופי היה כוכב גדול לאחר שהוציא את האלבום הראשון שלו, אך לא הוא, ולא אחרים בני דורו (כמו ישראל לם, מני פיליפ ועוד) , לא הצליחו להתקרב למימדי התופעה שנקראת יעקב שוואקי:

 

 

 

יעקב שוואקי

 

שוואקי בקיסריה

שוואקי (הוא מציג את עצמו בשם המשפחה בלבד), הפך לכוכב בשנת 2000 ומאז לא הפסיק: הוא מקפיד להיראות טוב- חליפות מחוייטות, משקפיים אופנתיות, כמובן מגולח תמיד. מופיע רק באולמות עמק ואיצטדיונים כמו הגארדן בניו יורק וקיסריה בישראל (האמן החסידי הראשון- והיחיד בנתיים- שהופיע בקיסריה) ומקפיד להפיק בלדות מרגשות שממצבות אותו במקום טוב בעיני צעירי- וצעירות- המגזרים החרדיים והדתיים. שוואקי, שפוסטרים שלו נמכרים בחנויות ותורי מעריצים משתרכים לפני דוכני החתימות שלו, לא ניסה להציג את עצמו כזמר "חסידי קלאסי"- מה שהפך אותו גם למטרה נוחה בשביל פלגים חרדיים קיצוניים שרואים בו את מייצג כל הרע בפופ החסידי. לא שזה מפריע לו למכור…

שוואקי גם סלל את הדרך לכוכבים צעירים יותר- בעיקר בארצות הברית, שביניהם אפשר להזכיר את להקת הבנים (מן הסתם) "החבר'ה (The Chevra)", שלהיטה הראשון- "יהא יהא" הפך אותם לסנסציה בקרב נערות אמריקאיות חרדיות, וכן ה"מכביטס", שהיו ב 2010 ללהיט יוטיוב בממדי ג'סטין ביבר.

 

 

 

ובארץ- חסידי-ים תיכוני

שוואקי הוא תופעה אמריקאית, שהמקבילה שלה בארץ היא המוזיקה החסידית- ים תיכונית. בעקבות שוואקי, קמו צעירים כמו חיים ישראל (עם הלהיט "יתגדל ויתקדש") ויניב בן משיח, שניסו- והצליחו- לחקות הן את פועלו של שוואקי כאמן חרדי, והן את הצלחתם של כוכבים ים תיכוניים צעירים כדודו אהרון ומשה פרץ. גם חיים ישראל "משך אש" מרבנים חרדיים קיצוניים (כמו אמנון יצחק, שגם קיים מעמדי שבירת דיסקים המוניים), מה שלא ממש פגע במכירות שלו, במכירות הפוסטרים ובמכירת כרטיסי ההופעות- מה שמוכיח שגם בפופ החסידי

המלוקק משהו, קיימת אווירת רוקנרול אנרכיסטית.

 

 

 

בפעם הבאה- פורצי הדרך: האוונגרד של הפופ החסידי.

מודעות פרסומת

פסח שמח,

לפני כמה ימים פרסמתי קישור לרשימה הזאת, שגרמה לי להיזכר באותם ימים רחוקים בהם היתי צורך אדוק של פופ "חסידי". זה גרם לי גם לחשוב קצת על המונח "מוזיקת שוליים":

מרדכי בן דוד ואברהם פריד

שוליים זו הגדרה רחבה. גם השוליים עצמם יכולים להיות מאוד רחבים. "שוליים" יכולים להיות סנובים היפסטרים שצורכים מוזיקה שאש לא מכיר, או פשוט כל מה שלא משמיעים בגלגלץ.

אני רוצה לכתוב על המוזיקה של החרדים. יש המון חרדים בארץ, ורובם לא שומעים גלגלץ. או רדיו לב המדינה. רובם כנראה מכירים את אריק אינשטיין ושמעו על (או את) שלמה ארצי או את יהורם גאון. בהכללה, אפשר לומר שחרדים צורכים בעיקר את הסגנון המכונה "מוזיקה חסידית", אך הקשר בינו לבין הניגונים החסידיים ששרו לפני מאתיים שנה במזרח אירופה הוא קלוש ביותר, במקרה הטוב.

ברשימות הבאות אני אנסה לסקור קצת את הפופ החרדי הנפוץ היום ולערוך היכרות, גם אם קצרה ושטחית, עם ז'אנר מרתק, שזמר בינוני בו מוכר יותר דיסקים משלומי שבן ביום טוב.

  1. עידן האיצטדיונים- מרדכי בן דוד ואברהם פריד

המונח "מוזיקה חסידית" נקשר במשך כמאתיים שנה עם אדמו"רים (מנהיגי קהילות חסידיות) אשר יצרו, ולפעמים אימצו, "ניגונים"- קטעים מושרים חסרי מילים (בדרך כלל), שהושפעו בעיקר מהמוזיקה המזרח אירופאית והבלקנית. הניגונים של כל חצר חסידית  נושאים אופי משלהם והם מהווים מושא למחקרים רבים- מוסיקולוגיים, דתיים, אנתרופולוגיים ואחרים. בשנות ה 60 של המאה ה- 20, לעומת זאת התחילו מוזיקאים חסידיים (כמו הרב שלמה קרליבך) ליצור בהשפעת מוזיקה מערבית קלאסית ופולק אמריקני, ולהקליט שירים שפנו לקהלים גדלים והולכים- לאו דווקא חסידיים.

את מהפכת הפופ החסידי בשנות ה 70 ובעיקר ה80 הוביל חסיד גור מניו יורק בשם מרדכי ורדיגר. ורדיגר גדל במשפחה בת דורות רבים של מוזיקאים: אביו דוד ורדיגר (נפטר במרץ האחרון, בגיל 91) היה חזן וזמר חסידי שהיה מקורב לאדמו"ר מגור- אחת החצרות החסידיות הגדולות ביותר בעולם. מרדכי ורדיגר שינה את שם משפחתו בשלב מוקדם ל"בן דוד", כדי להדגיש את ההשפעות שספג מאביו, אך למעשה אחראי ליצירתו של סגנון חדש לחלוטין- מוזיקת פופ מודרנית, מתובלת בגוונים חסידיים ויהודיים.

מרדכי בן דוד

מרדכי בן דוד התוה את הדרך לזמרי פופ חסידיים בשלושים השנים שעברו מאז ראשית הקריירה שלו: המקצבים בשירים שלו הם רוקיים מאוד, אך העיבודים הם תזמורתיים וללא סאונד של גיטרות דומיננטיות.  המילים לקוחות תמיד מן התנ"ך, למעט במקרים בהן הן כתובות באנגלית- שאז הן מקוריות.

בן דוד פרץ לתודעה עם שיר ביידיש דווקא: "יידן", שהוא למעשה גרסה ביידיש לשיר "ג'ינגיס קאן", שזכה שנה קודם באירוויזיון, ובכך יישם עיקרון נוסף בפופ החסידי: אפשר לאמץ כל סגנון מוזיקלי הבא מן החוץ, כל עוד המילים הן "יהודיות", והעיבודים סולידיים ובעלי צליל קלאסי.

בשנת 93' עשה בן דוד את הפריצה הגדולה שלו לקהל הישראלי החילוני עם הלהיט "משיח" (שהיה שיר האליפות של הפועל גליל עליון באותה שנה). מעבר להצלחה של "משיח" שהפופולריות שלו נמשכת עד היום, אפשר לזהות בו את מרכיבי הנוסחה הבן דוידית:  מלילים מן התפילה, במבטא "אשכנזי" כבד, פזמון קליט ומרובה "אוי אוי אוי", ולחן פופ דיסקו קצבי ורקיד. בן דוד הפך בעקבות "משיח" לכוכב אמיתי הממלא איצטדיונים בארצות הברית ובישראל, ולמלך הפופ החסידי למשך מספר שנים נוספות.

המתחרה הגדול ביותר, וגם שותף לדרך של מרדכי בן דוד בשלושים השנים האחרונות הוא אברהם פריד. פריד, חסיד חב"ד מניו יורק, הוציא את אלבומו הראשון בשנת 1981 (אז גם אימץ את שם המשפחה "פריד" – שם משפחתו המקורי הוא פרידמן, אלא שהוא התבייש שחבריו ידעו שהוא הוציא אלבום…), וכבר מתחילת הדרך הציג איכויות של פופ סטאר אמריקאי, הרבה יותר מאשר זמר חסידי מן השטעטל. במהלך שנות ה 90 הופיע פריד על במות המדיסון סקוור גרדן בניו יורק ואיצטדיוני טדי ורמת גן בארץ (בין השאר יחד בן דוד, כמו בשיר המצויין הזה בהופעה בניו יורק ), בהופעות אנרגטיות שהשפעות הדיסקו ובמיוחד מייקל ג'קסון הורגשו בהן לא מעט (השיר המופיע בקליפ הוא בארמית), שילב פריד בין הפופ/ רוק ה"חסידי" (כלומר מילים מן התפילה ומן התנ"ך, וסאונד חסר גיטרות), לבין שירים באנגלית (וביידיש) שהיו יכולים להופיע כחלק ממחזות בברודווי או בפסקול של "טופ גאן" או סרטים של יו גרנט.

בראשית שנות האלפיים, ככל שזמרים חדשים נכנסו לנעליהם של הוותיקים (בעיקר לאלו של פריד), חיפשו בן דוד ופריד קהלים חדשים: בן דוד חזר לסגנון החסידי ה"מסורתי" וזנח את

אברהם פריד וקובי אפללו

הפופ והדיסקו, ולעומתו פריד ניסה להתקרב אל המיינסטרים הישראלי, הקליט שירים של חנן יובל ועופרה חזה לצד שירים מקוריים בעברית מודרנית ואירח בהופעותיו אמנים כמו שלומי שבת ועמיר בניון.

עולם הפופ החסידי המשיך להתפתח במהירות בסוף שנות ה 90 ובעשור הראשון של שנות האלפיים, אך מורשתם של מרדכי בן דוד ואברהם פריד, הדינזאורים של הז'אנר, נשארה דומיננטית ורלוונטית, גם בקרב מוזיקאים צעירים יותר.

בפרקים הבאים:

  • הכוכבים הצעירים: מנדי ג'רופי, שוואקי, חיים ישראל
  • פורצי הדרך: אויף שמחעס, עדי רן, ליפא שמלצר